חיזוק הסמכות ההורית

על מנת להחזיר את הסמכות ההורית למקום עם כוח שהילדים מקשיבים לו יש להבין את חשיבות השמת גבולות לילדים. השמת גבולות לילדים מתחילה להיות רלוונטית מגיל שנה וחצי. עד אז הילד אינו מסוגל להפנים גבולות. חשיבותם של הגבולות הן גם בשמירה על הגבול והתאמתו לגיל הילד. יש לזכור ההורה הוא האחראי המבוגר והוא זה שאחראי על הגבול. נתינה של גבול פעם אחת לא בהכרח כי הילד הפנים את הגבול. יש לזכור כי הילד נמצא במצב של בדיקה של העולם והוא מנסה להכיר אותו. אי עקביות בגבול תיצור מצב בו הילד עושה מה שהוא רוצה. הורה מציב גבולות = הורה שומר, מרגיע ומחזק את ילדו.

• אל תנסו להציב לילדכם גבולות שאתם עצמכם אינכם עומדים בהם.
• אם יש לכם יותר מדי נושאים בהם הצבתם גבולות- אתם בדרך לשליטת יתר.
• בדקו שהגבול ברור לכם.
• אין להניח גבול שלא ניתן לאכוף אותו.
• צריך פחות לדבר על זה ובעיקר לעשות את זה.
• אם אתם מתרגזים כשאתם שמים גבול = פספסתם.
• אין גבול נכון או לא נכון – בחרו את הגבולות שמתאימים לכם, אל תקשיבו לשכנה, אמא או חמות…
• כשאתם כועסים על חוסר הגבולות של הילדים (בן/ בת זוג) היזכרו לרגע בנקודה בה לכם קשה לשים גבול.
• היו משוכנעים שהגבול נחוץ.
• מניעה, מניעה, מניעה מראש!
• נחישות ללא תוקפנות ושיפוטיות.
• כמעט ואין דבר בהורות שאינו ניתן לתיקון.

• אמינות: אם הורה אומר \ מבטיח \ מזהיר \ מתריע לגבי תגובה להתנהגות מסוימת של ילדו חשוב מאוד לקיים הבטחה זו. למשל הורה כועס יכול לומר "עכשיו שבוע לא תראה טלוויזיה". זו סנקציה לא ריאלית שאיננה ניתנת ליישום ו/או אכיפה. כך ההורה מאבד אמינות – הוא אומר שמשהו יקרה והוא לא קורה – סמכותו נפגעת.
• אבחנה בין גבולות לבין כעס, הטפה ושיפוטיות: בעת השמת גבול, ההורה מפגיש את הילד עם המציאות ולא עם שיפוט מוסרי. חשוב לא לשפוט את הילד, אלא להתייחס ללא כעס ובאופן ענייני לגבול ("לא אוכל לאפשר לך להכות, למרות שאתה מאוד כועס, ואני מבינה את זה").
• תכנון: חשוב לתכנן מראש (רצוי שני בני הזוג) את התגובה ההורית להתנהגויות החוצות את הגבולות. כאשר התגובה מתוכננת ולא אימפולסיבית, קטן הסיכוי שההורה לא יעמוד בה וגדל הסיכוי לחזק את האמינות והסמכות של ההורה.
• עקביות: חשוב להגיב באופן זהה ככל הניתן בכל פעם שגבול נחצה. תגובה ניתנת לצפייה היא מצב מרגיע ומבסס את הגבול בעבור הילד.
• להדגיש את ההתנהגות ולא לתת ציון לילד.
• דוגמא אישית: הורה מאבד מכוח ההשפעה שלו אם הוא איננו עומד בעצמו בדרישות שהוא מציב לילדו. למשל, הורה שמתפרץ באימפולסיביות רבה כלפי בנו וצועק עליו שהוא חייב לשלוט בעצמו ולא להרביץ לאחיו… הכלל של "נאה דורש ונאה מקיים" הוא בסיסי בהצבת גבולות.
• חיזוק: בחירת חיזוק או פרס על התנהגות טובה: מחקרים רבים מראים שילדים ינסו ויפעלו הרבה יותר על מנת להשיג פרס מאשר על מנת להימנע מעונש. לכן בהצבת גבולות כדאי לעיתים לשלב באופן מתון וסמלי פרס על עמידה בגבול ושינוי התנהגותי. ילדים שונים זקוקים ועובדים בשביל פרסים שונים, החל ממתקים וכלה (בדרגה הבשלה והרצויה יותר) בשביל מילה טובה של ההורה או תחושה פנימית של ערך. חשוב להבין היכן הילד הספציפי שלך נמצא ומה מתאים לו.
• בהירות: הגדירו את ההתנהגות שאתם מעוניינים לשנות: הגדרה ברורה, בהירה, שאיננה ניתנת לפרשנות. למשל: "אתה מוכרח להתנהג יפה" – היא הגדרה רחבה מדי, לא ברורה ומזמינה וויכוחים ותסכולים של שני הצדדים. מאידך, "אסור לקלל את ההורים" – היא הגדרה ברורה יותר, אותה ניתן להבין ולהפנים.
• הורים רבים, המתקשים בהצבת גבולות, פועלים לעיתים על-פי האמונה הפנימית הבאה:
  הורה טוב ואוהב = הורה מאפשר
  הורה אכזרי או עוין = הורה מונע ומגביל.
  חשוב לנסות להגמיש עמדה פנימית זו. עבור ילד, עולם ללא גבולות איננו חופש, הנאה ושחרור, אלא יותר פחד ובלבול מסביבה בה הוא תופס עצמו חזק מדי ואת המבוגרים סביבו חלשים ולא יכולים לעצור אותו ואף להגן עליו.

טיפול המשפחתי בא לתת לכם את היכולת להחזיר את הסמכות ההורית למקומה הטבעי.